טרבלסי נ' לשכת הוצל"פ צפת ואח'

פסק דין (חלקי)

נגד הנתבעת 2

לפניי בקשת הנתבעת 2 (להלן: "הבנק") לדחיית התביעה על הסף מחמת העדר עילה ו/או השתק פלוגתא.

רקע:

מדובר בתביעה / בקשה עפ"י פקודת ביזיון בית המשפט, כנגד לשכת ההוצל"פ בצפת (הנתבעת מס' 1), וכנגד הבנק לסעדים כדלקמן, ואני מצטט:

א.לחייב את הנתבעים "לפי פקודת ביזיון בית-המשפט לציית לפס"ד שיצאו במסגרת ע"א 1319/05 וע"א 226/08 ובש"א 884/09".

ב."ליתן צו האוסר על לשכת ההוצל"פ בצפת להשתמש בפסק דין שבוטל ע"י ערכאת ערעור ע"א 1319/05".

ג."להורות לסגור את תיק הוצל"פ 06-03523-05-8 שבסיסו נפתח בהסתמך על החלטת כב' הרשמת הנכבדה אינעאם שרקאוי".

ד."... הטלת קנס פיצוי 100,000 ₪ עבור הנזק שגרמה וגורמת המשיבה (כך במקור – ס.י) בגין מחדליה זה כ-5 שנים בכך שלא מכבדת את שלושת פס"ד שניתנו בעניין ע"י בימ"ש המחוזי הנכבד במסגרת ע"א 1319/05 ע"א 226/08 ובש"א 884/09".

תחילתו של הסכסוך בין התובע לבנק בתביעה שהוגשה על ידי הבנק בסדר דין מקוצר בת"א 1531/05 לתשלום חוב בסך 62,102.14 ₪. בקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידי המשיב (התובע כאן) נדחתה על ידי כבוד הרשמת שארקווי, ובהסתמך על פסק הדין שניתן על ידה נפתח תיק ההוצל"פ הנ"ל כנגד התובע.

התובע הגיש ערעור על החלטת כבוד הרשמת (ע"א 1319/05), ובדיון שהתקיים בפני כבוד השופט יצחק כהן, סגן נשיא, הוסכם בין הצדדים, כי התיק יוחזר לבית משפט קמא לשם הכרעה בשאלה אחת בלבד, והיא באם רשאי היה הבנק לפרוע את ההלוואה בפירעון מיידי, או לפרוע את שתי ההלוואות בחיוב בתשלומים, כפי שטוען התובע, (ראה נספח ב' לבקשה) (להלן: "פסק דין בע"א 1319/05") .

ביום 21.1.2008 ניתן פסק דין ב- ת"א 1531/05, ע"י כבוד השופט סרחאן, סגן נשיא, לפיו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, כדלקמן:

"בהמלצת בית המשפט מוסכם עלינו כי לסילוק סופי ומוחלט של חוב הנתבע כלפי התובע, ישלם הנתבע לתובע סך 67,554 ₪ בצירוף ריבית בשיעור פריים + 6%, כפי שהוסכם בהסכם ההלוואה החדש מיום, 1.2.05 ועד לתשלום מלא בפועל". (נספח א' לבקשה).

5.אף שמדובר בפשרה שניתן לה תוקף של פסק-דין, הגיש התובע בקשה לביטול פסק דין מחמת פגם, ולחילופין תיקון טעות בחישוב, וכן בקשה להבהרת החלטה. כבוד השופט סרחאן קבע בהחלטתו, כי אין מקום לבטל את פסק הדין, וכי פסק הדין ברור (ההחלטה מצוטטת בפסק הדין של כבוד השופט יצחק כהן, סגן נשיא, בע"א 226/08 (עליו יורחב בהמשך)– נספח ג' לבקשה). בהמשך הגיש התובע בקשה לעיון חוזר, אשר נדחתה אף היא על ידי כבוד השופט סרחאן, (ציטוט שלה מופיע אף הוא בפסק הדין בע"א 226/08).

6.על החלטת כבוד השופט סרחאן בבקשה להבהרת פסק הדין לעיל, הגיש התובע ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדון בפני כבוד השופט יצחק כהן בע"א 226/08.

בסיום פסק-הדין נקבע ע"י ערכאת הערעור כדלקמן:

"הצהרת הצדדים לעיל יכולה הייתה להתפרש ביתר קלות ככזו המתייחסת אף לאופן תשלום החוב, באשר הביטוי "כפי שהוסכם בהסכם ההלוואה החדש", אינו מוגבל לגובה הקרן או לשיעור הריבית, כי אם יתכן ומתייחס גם לאופן תשלום החוב וקובע כי החוב ישולם בהתאם להסכם ההלוואה החדש וכי החזר זה יבוצע בתשלומים.

יתרה מכך, לא למותר להזכיר כי במסגרת ע"א 1319/05 שהוזכר לעיל, הוחזר התיק לבימ"ש קמא לצורך מתן מענה לשאלה בדבר דרך הפירעון שנקט המשיב, ומשכך רק הגיוני הוא כי הצדדים יגיעו לעמק השווה בעניין זה, במסגרת הסכמתם, ויחליטו על אופן הפירעון.

לאור האמור, ולא אכחד, למרות שבתחילה סברתי כי יש לדחות את הערעור, הרי לאור המפורט לעיל, אני מורה על החזרת הדיון בתיק לבימ"ש קמא כדי מתן מענה לשאלת אופן פירעון החוב על-ידי המערער, אם בדרך של הסכמת הצדדים כפי הראוי וצריך במחלוקת כאן ואם בהתאם להכרעת בית המשפט". (ההדגשות במקור – ס.י.)

7.ביום 3.5.09 (באותו מועד בו ניתן פסק הדין בע"א 226/08) ניתנה החלטה נוספת ע"י כבוד השופט כהן בבש"א 884/09 בתיק עיקרי ע"א 1319/05 (המצורפת כנספח ז' לבקשה), בבקשת התובע למתן צו האוסר על הבנק לפעול לפי החלטת בית משפט קמא, שבוטלה במסגרת 1319/05, וכן להורות לבנק וללשכת ההוצל"פ בצפת לסגור את תיק ההוצל"פ שנפתח כנגדו. בהחלטתו דחה כבוד השופט כהן את הבקשה, וקבע בין היתר: